דברי דואג האדומי למלך שאול מציגים את הסיוע שהעניק אחימלך הכהן לדוד. מטרת הדיווח היא להוכיח את תמיכתו של אחימלך בדוד, אף שייתכן כי הדברים אינם משקפים את המציאות כהווייתה, שכן דואג ביקש לרצות את שאול אדונו ופעל מתוך עוינות לדוד [ביאור שטיינזלץ].
על פי הדיווח, הסיוע התבטא בשלושה אופנים. ראשית, וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּה׳ – אחימלך שאל עבור דוד באורים ותומים [מצודת דוד]. עם זאת, לא ברור אם דוד אכן ביקש הדרכה זו, או שמא מדובר בתיאור מגמתי של דואג [ביאור שטיינזלץ]. שנית, אחימלך סיפק לדוד וְצֵידָה, כלומר מזון [מצודת ציון]. מילה זו נכתבת ברוב הספרים הישנים בכתיב מלא עם האות יו"ד [מנחת שי].
לבסוף, וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ. ציון עובדה זו נועד להמחיש את התמיכה המעשית של אחימלך בדוד [ביאור שטיינזלץ], אך יש בו גם כדי להסביר את אוזלת ידו של דואג עצמו. אזכור החרב משמש כתירוץ לכך שדואג לא נלחם בדוד באותו רגע; הוא טוען כי דוד הוא גיבור האוחז בנשקו של גוליית, ויתרה מכך, עצם אחיזת החרב מעוררת את זכותו של דוד שהושיע את ישראל, ולכן דואג ירא לקום ולהילחם נגדו [חומת אנך].