המפגש הטעון בין המלך לכהן הגדול נפתח בפנייה המעידה על יחסו העוין של שאול. כאשר שאול קורא לאחימלך בֶּן אֲחִיטוּב, הוא נמנע במכוון מלהזכיר את שמו הפרטי. גישת הפרשנים היא שצורת פנייה זו נועדה להפגין זלזול וביזוי כלפי הכהן [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לפגיעה האישית, השימוש בשם האב נועד לרמוז שגם אחיטוב אביו שותף לאשמת המרד במלכות [מלבי"ם].
על אף הפנייה המזלזלת מצדו של שאול, אחימלך משיב לו בכבוד הראוי ואומר הִנְנִי אֲדֹנִי [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הערה הנוגעת למסורת הקריאה של הפסוק מציינת כי במילה שְׁמַע יש לקרוא את האות שי"ן עם טעם געיה [מנחת שי].