טבח מחריד וחסר תקדים מתרחש בישראל, כאשר מלך מפנה את חרבו כנגד עיר שלמה של משרתי ה', ומשמיד אותה על יושביה ורכושה. ההשמדה הטוטאלית של נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, עיר שהייתה קשורה לאחימלך ולמשפחתו, בוצעה בפועל על ידי דואג ואנשיו. מעשה זה היווה טבח אכזרי שחצה את כל גבולות הסמכות המותרים למלך בישראל [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים מניעים שונים שהובילו את שאול להורות על השמדה כה מוחלטת. המניע המרכזי היה פוליטי והרתעתי: שאול ביקש לזרוע פחד בקרב העם למען ישמעו וייראו, כך שאם דוד יגיע אליהם הם ימהרו להסגירו לידי המלך מתוך פחד שמא גורלם יהיה כגורל כהני נוב [מלבי"ם, אברבנאל]. מעבר לכך, שאול הצדיק את מעשהו בכך שזיהה את הכהנים הללו כצאצאי בית עלי, שעליהם רבצה קללה אלוהית עתיקה, ולכן ראה בהם חוטאים שראויים למיתה. בנוסף לכהנים, נראה כי בעיר התגוררו גם גבעונים ששימשו כחוטבי עצים ושואבי מים במשכן, ושאול, שחשד שגם הם קשרו קשר נגדו, הורה להרוג גם אותם [אברבנאל].
ההוראה להכות וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה נועדה להעביר מסר ברור: שאול החרים את כל רכוש העיר כדי שאיש לא יחשוב שהטבח בוצע למען בצע כסף או שלל, אלא אך ורק כעונש חמור על מרידה במלכות [אברבנאל].
הפרשנים עומדים על הניגוד הטרגי והאירוני בהתנהגותו של שאול. בשעה שנצטווה להשמיד את עמלק, שאול ריחם על מיטב הצאן ועל אגג המלך, ואילו כאן, מול עיר שלמה של כהני ה', הוא נוהג באכזריות חסרת פשרות ומשמיד מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק. על כך דרשו חז"ל את הכלל האומר כי כל מי שעושה עצמו רחמן במקום שבו נדרשת אכזריות, סופו שיהפוך לאכזרי במקום שבו נדרשים רחמים [רד"ק, אברבנאל]. יתרה מכך, אף על פי שייתכן כי נגזרה מיתה על הכהנים בשל עוון בית עלי, שאול עדיין נשא באשמה מלאה על שפיכות הדמים, ונענש על כך בחייו ובחיי בניו [רד"ק].
במבט לאחור, מצביעים הפרשנים על שורש הטרגדיה כולה, הנובע מפרט קטן ולכאורה שולי והוא חסרונה של צידה לדרך. אילו יהונתן היה מצייד את דוד בשתי כיכרות לחם בטרם יצא לברחתו, דוד לא היה נאלץ להגיע לנוב כדי לבקש מזון. עקב שגגה זו, התגלגלה שרשרת אירועים הרסנית שהובילה להשמדת עיר הכהנים, לאובדנו של דואג האדומי, ולבסוף למותם של שאול ושלושת בניו בקרב [רד"ק, אברבנאל].