דוד, הנמצא במנוסה מתמדת מפני שאול, נאלץ לחפש מקלט בטוח עבור הוריו המבוגרים. משפחתו נאלצה להימלט אליו מלכתחילה משום ששנאת שאול הופנתה גם כלפיהם, והתעורר חשש ממשי לחייהם ולכך ששאול יתנקם בהם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה של דוד לפנות דווקא למואב נבעה ככל הנראה מהקשר המשפחתי ההיסטורי שלו לרות המואבייה, אם שושלתו [ביאור שטיינזלץ].
בבקשתו יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם, דוד מבקש ממלך מואב להעניק להוריו חסות. הפרשנים מסבירים כי מטרתו הייתה להוציא אותם ממקום המסתור הארעי והמסוכן שבו שהו, בין אם מדובר במערת עדולם [רד"ק, מצודת דוד] ובין אם במצודה צבאית המועדת לסכנות מלחמה, ולהעבירם לשבת בבטחה בעיר המלוכה [מלבי"ם]. בניגוד להוריו, אחיו של דוד לא עברו למואב אלא המשיכו לנדוד עמו [רד"ק].
את משך זמן החסות מגדיר דוד במילים עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים. כוונה אחת באמירה זו היא שדוד ממתין עד שימצא מקום מנוחה קבוע ובטוח, שאליו יוכלו הוריו לשוב ולשבת עמו [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כהמתנה של דוד לראות כיצד תפעל מידת הדין של ה' כדי לנקום את נקמתו משאול, אשר שילם לו רעה תחת טובה [חומת אנך].