לאחר שהבין כי חייו נתונים בסכנה הן תחת שלטונו של שאול המלך והן בקרב הפלשתים, דוד מחפש מקום מסתור. הוא בורח אל מְעָרַת עֲדֻלָּם הממוקמת בדרום נחלת שבט יהודה, אזור המאופיין במערות גדולות שניתן לחיות בהן [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לנוחות הפיזית, לבחירת מיקום זה ישנה גם משמעות היסטורית ורוחנית; דוד הלך למקום שבו שהה בעבר יהודה, אבי השבט, מתוך מטרה להישען על זכות אבותיו [אלשיך].
כאשר בני משפחתו מבינים כי דוד, שהיה איש מצליח, הפך כעת לפליט נרדף, הם מחליטים להצטרף אליו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההחלטה נבעה בראש ובראשונה מפחד קיומי; אחיו חששו ששאול, מתוך תסכול ושנאה על כך שאינו מצליח ללכוד את דוד, יפנה את זעמו כלפי בני המשפחה ויהרוג אותם כנקמה.
לצד החשש לחייהם והקרבה המשפחתית הטבעית, היו מניעים נוספים להצטרפותם. השמועה על הנס המופלא של הצלת דוד מידי אכיש מלך גת הוכיחה להם כי ה׳ נמצא עמו, ולכן בחרו לחבור אליו [חומת אנך]. בנוסף, עצם הליכתו של דוד לעדולם והישענותו על זכות האבות עודדה אותם לרדת אליו מתוך אמונה משותפת [אלשיך].
בעקבות כל הסיבות הללו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה – בני המשפחה עזבו את ביתם ובאו אל מערת המסתור, כאשר ככל הנראה חלקם נשארו לחיות עמו שם באופן קבוע, ואחרים שהו עמו רק לתקופה זמנית [ביאור שטיינזלץ].