טענתו הקשה של שאול כלפי אחימלך הכהן משרטטת מסלול של בגידה, המורכב משורת פעולות סיוע לדוד. מבחינה קריאה ולשון, המילה הנכתבת אֵלָו מבוטאת "אֵלָיו", והמילה וְשָׁאוֹל (שהאל"ף שבה מנוקדת בחולם) משמעותה "ושאלת" [מנחת שי, ביאור שטיינזלץ].
שאול טוען כי בְּתִתְּךָ, כלומר בעצם המעשה שבו נתן אחימלך לדוד צידה, הוא הוכיח את שותפותו בקשר נגדו [מצודת דוד]. בתיאור המעשים, שאול אינו מקפיד על סדר התרחשותם כפי שהיו במציאות, אלא מסדר את עוונותיו של הכהן מן הקל אל החמור: תחילה מתן לחם, לאחר מכן מסירת חרב, ולבסוף המעשה החמור מכל - הפנייה לה׳ בעבורו [מלבי"ם].
באשר למשמעות המעשה של וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים, ישנן שתי גישות מרכזיות. הגישה הפשטנית היא שאחימלך שאל באורים ותומים כדי להורות לדוד את הדרך הנכונה בעודו בורח מפני שאול [רד"ק]. לעומת זאת, על פי מדרש חז"ל, בעצם השאלה באורים ותומים עשה אחימלך את דוד למלך. זאת משום שאין שואלים בהם עבור אדם פשוט מן השורה, אלא רק עבור מלך, אב בית דין או אדם שהציבור זקוק לו [רש"י, רד"ק].
לפי תפיסתו של שאול, תכליתן של כל הפעולות הללו הייתה לאפשר לדוד לקום עליו למארב. הוא חותם את דבריו במילים כַּיּוֹם הַזֶּה, כדי להדגיש שהקשר נגדו אינו רק תכנון תיאורטי, אלא מזימה שכבר יצאה אל הפועל והתגלתה למפרע כעובדה מוגמרת [מלבי"ם].