דוד, בהיותו נרדף, מבקש להבטיח את שלום משפחתו ומפקיד את הוריו תחת חסותו של מלך זר, עד שימצא מקום מבטחים קבוע.
הפרשנים מסכימים כי המילה וַיַּנְחֵם נגזרת מלשון הנהגה והדרכה, כלומר דוד הוביל, הדריך והביא את הוריו אל מלך מואב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש המציינים על פי התרגום לארמית כי המשמעות היא שדוד הושיב ויישב אותם שם [רד"ק].
המונח בַּמְּצוּדָה מתאר מקום משומר ומבוצר היטב, כגון מגדל, סלע או מערת מסתור, שבו יכול היה דוד להסתתר ולהתגונן מפני התקפות [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מקום מסתור זה לא נבחר באקראי, אלא היה סמוך גיאוגרפית לארץ מואב, מה שהקל על העברת משפחתו לשם [רש"י, מצודת דוד].
התקופה שבה שהתה משפחת דוד במואב מוגדרת במילים כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה. ניסוח זה מעיד כי השהות הייתה זמנית בלבד, וברגע שדוד עזב את המצודה, נפרדו הוריו ממלך מואב והסתיימה חסותו עליהם [רלב"ג].
סיום תקופה זו טומן בחובו אירוע טרגי וקשה. כאשר דוד יצא מהמצודה ועבר ליער חרת, מלך מואב בגד באמון שניתן בו והרג את אביו, אמו ואחיו של דוד. מן הטבח כולו ניצל רק אח אחד, וזאת בזכותו של נחש העמוני שהציל את חייו. מעשה הצלה זה הוא אותו חסד מפורסם שדוד מזכיר לימים, כאשר הוא מציין את הטובה שעשה עמו נחש העמוני [רש"י].