שאול מסרב להתפייס ולשמוע להגנתו של הכהן. המלך לא מאמין לדבריו, מסרב להודות באמיתותם, ורואה בהם ביטוי נוסף לקשר שנקשר נגדו ולמרידה במלכות [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. בעקבות זאת, הוא חורץ את דינו של אחימלך ושל כל משפחתו למוות.
הכפילות בלשון הפסוק מוֹת תָּמוּת אינה מקרית. המפרשים מסבירים כי היא מבטאת מיתה כפולה על שני חטאים ששאול ייחס לאחימלך: האחד הוא חטא כלפי ה' על כך ששאל באורים ותומים עבור דוד, והשני הוא חטא כלפי המלך על שעזר לשונאו [חומת אנך].
גזירת הכליה על נוב עיר הכהנים היא אירוע קשה ומזעזע. עוצמת הטרגדיה הובילה פרשנים להעיר כי מדובר במעשה ש"תסמר שערת האדם מאוד", וכי לנוכח חומרת הדברים והקושי להבינם, יפה השתיקה [חומת אנך].