זעמו וחשדו של שאול מגיעים לשיא כאשר הוא מזמן אליו לא רק את הכהן הגדול, אלא את משפחתו כולה, מתוך אמונה שמדובר בבגידה מאורגנת. הזימון הקולקטיבי נובע מתפיסתו של המלך כי הסיוע שהוענק לדוד לא היה טעות אישית, אלא קשר מחושב להפלת שלטונו.
ההחלטה של שאול לקרוא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים נובעת מחשד עמוק שכל בני המשפחה שותפים למרד נגדו [אברבנאל]. מוקד החשד של שאול מתבסס על כך שאחימלך שאל בה' עבור דוד. שאול סבר שהשאלה באורים ותומים נועדה לברר האם דוד יצליח במרדו וינצח במלחמה נגד המלך [רלב"ג]. מעבר לכך, על פי המסורת, אין שואלים באורים ותומים אלא למלך, לאב בית דין או לאדם מרכזי שהציבור זקוק לו. לכן, עצם השאלה עבור דוד נתפסה בעיני שאול כהכתרתו של דוד למלך וכשותפות פעילה בקשר נגדו [אברבנאל].
חשד קולקטיבי זה מסביר מדוע שאול זימן את כָּל בֵּית אָבִיו. בהמשך העימות ביניהם, שאול אף משתמש בשם אחיטוב בצורה מבזה, כאילו המשפחה כולה נגועה בבגידה. בתגובה לכך, אחימלך נאלץ להגן לא רק על עצמו אלא על כבוד משפחתו, ומבהיר כי מעולם לא דבק רבב או מרד בבית אחיטוב [אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי הגנתו של אחימלך נשענת על חוסר מודעות מוחלט לקרע בין דוד לשאול. אחימלך טען כי פעל מתוך מחשבה שדוד הוא הנאמן והבכיר שבעבדי המלך, חתנו, ושר צבא מכובד הסר למשמעתו. משום כך, ראה בו אדם שהציבור אכן זקוק לו, והיה זה אך טבעי וראוי לספק לו צידה, לתת לו חרב ולשאול עבורו בה' [רלב"ג, אברבנאל].