קרה לכם פעם ששכחתם לעשות משהו קטן, ופתאום זה גרם לשרשרת של אירועים גדולים? המלך שאול כועס מאוד על דוד, והכעס הזה מוביל אותו למעשה קשה. הוא מחליט להעניש בחומרה רבה את נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, העיר שבה גרו משרתי ה׳, ושולח את אנשיו לפגוע בה. שאול רצה להעביר מסר ברור לכל העם, כדי שאף אחד לא יעז לעזור לדוד או להסתיר אותו מתוך פחד מהמלך.
שאול אפילו ציווה לפגוע בכל הרכוש ובכל בעלי החיים שבעיר, כמו וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה. המטרה שלו הייתה להראות שהוא לא עושה את זה כדי לקחת שלל ולהתעשר, אלא רק כדי להעניש על מה שהוא ראה כמרידה נגדו.
המפרשים שמים לב לדבר מאוד עצוב בהתנהגות של שאול. כששאול נלחם בעמלק, ה׳ ציווה עליו לא להשאיר מהם זכר, אבל אז שאול החליט לרחם על המלך אגג ועל מיטב הצאן. וכאן, מול כהני ה׳, הוא פתאום מתנהג באכזריות רבה ופוגע בכולם, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, כלומר אפילו בילדים הקטנים ביותר. חכמים לומדים מזה כלל חשוב: מי שמרחם במקום שבו צריך להחמיר, עלול בסוף להיות אכזר במקום שבו צריך לרחם.
ואיך כל זה התחיל? הכול התגלגל בגלל פרט אחד קטן. כשדוד ברח משאול, חברו הטוב יהונתן לא צייד אותו בלחם לדרך. בגלל שדוד היה רעב, הוא נאלץ לבקש אוכל מכהני נוב. הטעות הקטנה הזו הובילה לשרשרת אירועים עצובה שהסתיימה בפגיעה בעיר, ובסופו של דבר גם בעונש לשאול עצמו.