תארו לעצמכם שמישהו מתחיל לעשות מעשה לא טוב, ולאט לאט נגרר לעשות מעשה חמור אפילו יותר. המלך שאול מחליט להעניש בחומרה את כוהני העיר נוב, והוא בוחר לתת את הפקודה הקשה הזו דווקא לדואג, אותו אדם שהלשין עליהם מלכתחילה. המלך אומר לו סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים. למה המלך בוחר דווקא בו? מפני שלפי הכללים, מי שמעיד נגד אדם אחר צריך להיות הראשון שפועל נגדו. בנוסף, דואג כבר הוכיח את הנאמנות שלו למלך כשהלשין, וכעת הוא נדרש לסיים את מה שהתחיל. התנ"ך אפילו משנה מעט את האותיות של שמו של דואג בפסוק, כדי להדגיש עד כמה ההתנהגות שלו הייתה שפלה ורעה.
כאשר נאמר וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים, הכוונה היא שדואג לא היסס וביצע את הפקודה בכל הכוח שלו. כדי שנבין עד כמה האירוע הזה היה עצוב, האנשים שנפגעו מתוארים בתור נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד. אפוד בד היה בגד מיוחד ומכובד מאוד, שאותו לבשו רק אנשים גדולים וחשובים שהקדישו את חייהם לעבודת ה׳. באותו יום קשה נפגעו שמונים וחמישה אנשים דגולים, שהיו כל כך מיוחדים עד שהיו ראויים ללבוש את הבגד המכובד הזה.