תארו לעצמכם שמישהו חשוב מאוד מבקש מכם לעשות מעשה שאתם יודעים שהוא פשוט לא נכון. כיצד הייתם פועלים?
המלך שאול כועס מאוד ובטוח שהכוהנים בגדו בו ועזרו לדוד. לכן, הוא נותן פקודה קשה לשומרים שלו, שנקראים לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו, כלומר חיילי משמר המלך. הוא מצווה עליהם: סֹבּוּ, שזה אומר פנו, ותפגעו בכוהנים.
שאול מאשים את הכוהנים בשני דברים. קודם כל, הוא טוען כִּי גַם יָדָם עם דוד, כלומר שהם שותפים לתוכניות שלו. דבר שני, הוא כועס וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי. הכוונה היא שהם ידעו שדוד בורח, אבל לא דיווחו על כך למלך. באמת, הכוהנים בכלל לא ידעו על שום סוד או מריבה, והם חשבו שדוד הגיע אליהם בתמימות.
למרות ששאול הוא המלך, החיילים וְלֹא אָבוּ, כלומר הם סירבו לבצע את הפקודה. למה הם סירבו? קודם כל, הם ידעו שהכוהנים קדושים לה' ושהם לא עשו שום דבר רע. חוץ מזה, הם פעלו לפי כלל חשוב מאוד: בדרך כלל חובה להקשיב למלך, אבל אם המלך מצווה לעשות עבירה, אסור לציית לו. לכן החיילים היו אמיצים, בחרו לעשות את הדבר הנכון וסירבו לפגוע בכוהנים.