תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחדר שקט ומתוח מאוד, כשאף אחד לא מעז לדבר. המלך שאול כועס, כי הוא חושב שכולם עוזרים לדוד נגדו. המשרתים שותקים, אבל אז דואג האדומי מחליט לנצל את ההזדמנות ולהתערב. דואג לא היה סתם אדם שעמד שם, וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל, כלומר הוא היה שר חשוב שהיה ממונה על המשרתים של המלך.
דואג מתחיל לספר שהוא ראה את דוד מגיע נֹבֶה, לעיר שנקראת נוב. הוא מדגיש שדוד הגיע אֶל אֲחִימֶלֶךְ הכהן, כאילו השניים תכננו יחד תוכנית סודית נגד המלך, במקום לומר שדוד פשוט בא אל בית ה'. הרשעות הגדולה של דואג לא הייתה שהוא המציא שקרים לגמרי, אלא שהוא השתמש באמת בצורה רעה. הוא סיפר את מה שקרה, אבל הסתיר בכוונה פרטים חשובים שהיו מוכיחים שהכהן לא עשה שום דבר רע. למשל, הוא לא סיפר שדוד הגיע לבד ומפוחד, ושהוא בכלל אמר לכהן שהוא נמצא בשליחות סודית ודחופה מטעם שאול המלך.
כדי לסבך את הכהן עוד יותר, דואג שינה את סדר הדברים. הוא סיפר שאחימלך קודם כל שאל בה' עבור דוד, ורק אז נתן לו אוכל ונשק. הוא עשה זאת כדי לרמוז שאחימלך מתייחס לדוד כמו אל המלך החדש, כי בדרך כלל שואלים בה' רק עבור מלכים. בנוסף, דואג גרם לזה להישמע כאילו הכהן נתן לדוד המון אוכל לדרך ארוכה ובחר לתת לו במיוחד את חרב גלית, למרות שבמציאות דוד פשוט היה רעב מאוד וזו הייתה החרב היחידה שהייתה שם. בגלל הרכילות הרעה והמחושבת הזו קרו אחר כך דברים עצובים וקשים מאוד לכהנים, וחכמים לימדו אותנו שבגלל המילים שיצאו לו מהפה, דואג איבד את החלק שלו בעולם הבא.