שמואל א, פרק ל׳, פסוק י״ד

יצא לכם פעם להכיר שכונה כל כך מפורסמת, עד שאנשים קוראים לה בשם שלה במקום בשם של העיר כולה? משהו דומה קורה כאן, כשהתוקפים מספרים על המסע שלהם. הם מפרטים באילו אזורים הם פגעו, ומשתמשים במילה נֶגֶב. המילה הזו מתארת גם את כיוון דרום, וגם אזור של מדבר יבש. בתחילת המסע הם הגיעו אל נֶגֶב הַכְּרֵתִי, שזה האזור הדרומי של ארץ פלשתים. מתברר שהתוקפים פגעו בכולם בלי הבדל, גם בשטחים של הפלשתים וגם בשטחים של שבט יהודה. בהמשך הם אומרים שהם הגיעו וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב. אולי תשאלו את עצמכם: הרי כלב שייך לשבט יהודה, אז למה צריך להזכיר את השטח שלו בנפרד? התשובה היא שהאזור של משפחת כלב היה כל כך מוכר וחשוב, שהוא קיבל מעמד משלו ושם מיוחד, ולכן ציינו אותו בנפרד למרות שהוא בעצם חלק מהנחלה הגדולה של שבט יהודה.