יצא לכם פעם לחשוב מה הייתם עושים אם הייתם מקבלים לידיים שלכם אוצר ענק? כשדוד חוזר אל העיר שלו, צקלג, נשאר בידיו המון רכוש שהוא לקח מהעמלקים. העמלקים גנבו את הרכוש הזה מהרבה אנשים באזור הדרום, ולכן היה שם שפע גדול מאוד. דוד מחליט לא לשמור הכל לעצמו, אלא לשלוח מתנות לזקני שבט יהודה ולכל האנשים שאוהבים אותו. המילה לְרֵעֵהוּ נשמעת אמנם כאילו מדובר רק בחבר אחד, אבל כאן הכוונה היא לכל אחד ואחד מהחברים שלו.
דוד שלח אליהם את הרכוש מכמה סיבות: הוא רצה להחזיר להם את מה שהעמלקים גנבו מהם, להראות את הלב הטוב והנדיב שלו, ובעיקר לפרסם לכולם את הנס הגדול ש-ה׳ עשה לו. דוד קורא למשלוח הזה בְּרָכָה, שמשמעותה היא מתנה. הוא גם מדגיש בפניהם שהמתנה הזו היא רכוש שנלקח מאויבי ה׳. למה היה חשוב לו להגיד את זה? כדי שהם ידעו שברגע שהם איבדו את הרכוש הם בטח חשבו שלעולם לא יראו אותו שוב, ולכן לפי הדין הרכוש כבר היה שייך לדוד והוא נותן להם אותו כמתנה אמיתית מכל הלב, ולא בגלל שהוא חייב. בנוסף, דוד רצה להרגיע אותם. הוא ידע שאולי הם יפחדו להשתמש ברכוש שלקחו מאויבים, אז הוא מסביר להם שדווקא בגלל שזה רכוש של אויבי ה׳, מי שישתמש בו לא ייפגע, אלא יקבל ברכה גדולה מהשמיים.