קרה לכם פעם שהרגשתם שהכל משתבש בבת אחת, ואפילו החברים הכי טובים שלכם פתאום כועסים עליכם ומאשימים אתכם? איך הייתם מרגישים במצב כזה? דוד נמצא בדיוק ברגע כזה, במשבר קשה מאוד. לא רק שהוא עצוב כל כך כי המשפחה שלו נחטפה, אלא שהחיילים שלו, האנשים שהיו הכי קרובים אליו, פונים נגדו. המצב היה כל כך קשה עד שכתוב וַתֵּצֶר לדוד, כלומר הוא היה בצרה ובמצוקה גדולה.
החיילים של דוד כעסו כל כך עד שהם רצו לְסָקְלוֹ, כלומר לרגום אותו באבנים. למה הם רצו לפגוע במנהיג שלהם? הסיבה היא כִּי מָרָה נֶפֶשׁ העם. הם היו מרירים, עצובים ומיואשים מאוד על כך שאיבדו את הילדים והמשפחות שלהם. מתוך הכאב העצום, הם האשימו את דוד. הם הרגישו שבגלל שהוא הוביל אותם למלחמה אחרת והשאיר את העיר בלי שומרים, האויבים יכלו להתקיף אותה בקלות.
אבל דוד, למרות שהוא היה לבד ובסכנה, לא נשבר. במקום להתייאש, וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו. הוא התעודד, בטח בה' ושאב ממנו כוח. דוד אפילו הצליח לראות את החסד של ה' בתוך כל הצרה הזו. הוא הבין שזו בעצם השגחה של ה' שגרמה לו לחזור מוקדם לאחור. הרי אם הוא היה ממשיך במלחמה ההיא, המשפחות היו אובדות לתמיד. ההבנה הזו שה' שומר עליו ומרחם עליו, נתנה לדוד את הכוח לקום מיד ולצאת לרדוף אחרי האויבים כדי להציל את כולם.