ישעיהו, פרק כ״ג, פסוק ב׳

נפילתה של מעצמת הסחר צור מכה בהלם את שותפיה, והם נקראים לשתוק ולהתאבל בעצב עמוק, או להישבר, במילה דֹּמּוּ. קריאה זו מופנית אל יֹשְׁבֵי אִי, שהם תושבי האיים הסמוכים או העיר צור עצמה, וכן אל סֹחֵר צִידוֹן, ביטוי המכוון לכלל סוחרי עיר הנמל השכנה. לפי הגישה המרכזית, חורבן צור משתק את הכלכלה המשותפת, ועל כן אנשי האוניות, שהם עֹבֵר יָם אשר בעבר מִלְאוּךְ את צור בשפע של סחורות, שרויים כעת באבל. מנגד, יש המפרשים כי הקריאה נועדה להרגיע את בכיים של אנשי צידון על רכושם שאבד, שכן כעת כל סחר הים יעבור אליהם, ואותם סוחרים מִלְאוּךְ את צידון בסחורה רבה שתפצה על חסרונם.