יצא לכם פעם לראות שלט אזהרה בולט במיוחד, כזה שגורם לכם לעצור ולחשוב על המעשים שלכם? בסוף נבואותיו של ישעיהו, מתואר מצב שבו כל האנשים המאמינים יגיעו בשמחה לירושלים כדי להתפלל אל ה'. אבל כשהם יצאו אל מחוץ לעיר, הם יראו מעין תזכורת עולמית ונצחית לצדק. הם יתבוננו בפגרי האנשים, כלומר בשרידים של אויבים רשעים מאוד, כמו מחנה גוג ומגוג, שהעזו למרוד בה' וניסו לפגוע בעם ישראל.
כדי שהתזכורת הזו תישאר לתמיד, ה' יעשה שם נס מיוחד. הפסוק מתאר זאת במילים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. באופן טבעי, אש שורפת דברים עד שהם נעלמים, אבל כאן מדובר בפלא על טבעי. האש והתולעים שיהיו שם לא יכלו את השרידים, אלא ימשיכו להתקיים שם. האויבים עצמם כבר לא מרגישים דבר, אבל המראה הזה נועד להישאר לעד כאות אזהרה לכל האנשים החיים, כדי שיזכרו תמיד לבחור בטוב.
המראה הזה יהפוך להיות דראון לכל מי שיעבור שם. משמעות המילה היא בושה, חרפה וריחוק. זה יהיה מראה כל כך לא נעים, עד שכל אדם שיבוא לראות אותו ירגיש צורך לקחת צעד אחורה ולהתרחק מהמקום.
מכיוון שהתיאור הזה הוא סיום קצת קשה לספר ישעיהו, התפתח מנהג יפה וחשוב. כשמסיימים לקרוא את הספר, נוהגים לחזור שוב על הפסוק שלפניו. המטרה היא לא לסיים את הקריאה בתחושה של עונש ובושה, אלא לחתום את הספר באווירה טובה, חיובית ושמחה, שבה כל העולם מתאחד כדי לעבוד את ה' באהבה.