ההרס העצמי של החטא פועל כשריפת יער, שכן כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה והעוון עצמו הוא האש המביאה כליה על החוטאים. התבערה מתחילה בקוצים הנמוכים, כלומר שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל, כאשר הפורענות פוגעת תחילה בהמון העם הפשוט או בפושעים עצמם. משם האש מתפשטת בבת אחת אל הענפים הגסים, וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, ומכלה גם את המנהיגים או את שאר החברה. לבסוף וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן, כאשר עשן רב מתרומם לגובה רב ומפרסם את עונשם מידי ה' לכל האומות, תוך שהוא מסתבך באוויר, יוצר מחנק ומותיר את האנשים במבוכה.
ישעיהו, פרק ט׳, פסוק י״ז
כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.