ישעיהו, פרק ט׳, פסוק ד׳

מערכות מלחמה אנושיות מלאות בשאון קרב ובשפיכות דמים, אך מפלתו של צבא אשור הושגה על ידי התערבות פתאומית ושקטה של ה'. במלחמה רגילה נשמע כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ, המבטא את המולת הקרב או את רעש צעידתן של נעלי החיילים, ונותרת וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים, שהיא בגדי הלוחמים הספוגים בדם או דגל צבאי אדום המסמן קרב אכזרי. בניגוד לכך, הניצחון על מחנה סנחריב הושג ללא קול כאשר מחנה האויב וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ, בין אם הלוחמים נשרפו באורח פלאי בלילה על ידי מלאך ה', ובין אם עם ישראל שרף את ציוד המלחמה שנותר מאחור. כך האויב, שהיה בעצמו כאש המכלה עמים אחרים, הביא את האבדון על עצמו ונשרף לאפר.