קרה לכם פעם שמישהו קצת כעס עליכם, אבל אז אדם אחר התערב והחליט להעניש אתכם בצורה הרבה יותר קשה? הנביא ירמיהו פונה אל ה' בבקשה דומה. הוא מבקש שה' יפסיק להעניש את עם ישראל, ויעביר את העונש אל העמים האחרים. הנביא מסביר שגם כאשר עם ישראל טועה וחוטא, הוא אף פעם לא עוזב את ה' לגמרי. בני ישראל תמיד שומרים על קשר, מתפללים, ויש להם תקווה לחזור בתשובה ולתקן. לעומת זאת, הגויים, שנקראים כאן מִשְׁפָּחוֹת (כלומר אומות וממלכות שלמות), מסרבים בכלל להכיר את ה'.
לכן הנביא מבקש מה' שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ, כלומר, תעניש את העמים האלה. הסיבה לכך היא שה' רצה להעניש את ישראל רק מעט ובהדרגה, אבל העמים האחרים ניצלו את המצב, התאכזרו מאוד ופגעו בעם ישראל הרבה יותר ממה שה' תכנן. הנביא מתאר את הפגיעה הזו בעזרת מילים של אכילה, כמו אָכְלוּ וגם וַאֲכָלֻהוּ. כמובן שלא מדובר באכילה של מזון, אלא בתיאור של הרס ואובדן שקרו לעם ישראל פעם אחר פעם. המילה וַיְכַלֻּהוּ מתארת את השלב שבו הם ניסו להרוס הכל לגמרי. בסוף נאמר שהעמים וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. המילה נווה פירושה בית או מעון, והכוונה היא שהם החריבו את הבתים של עם ישראל, ובמיוחד את בית המקדש, והשאירו אותם שוממים.