יצא לכם פעם לראות חפץ שנראה נוצץ ויקר מאוד מבחוץ, אבל מבפנים הוא עשוי מחומר פשוט לגמרי? כך בדיוק היו מכינים את הפסלים בימי קדם. האנשים שיצרו את הפסל לקחו חתיכת עץ פשוטה, וכדי לגרום לאנשים להתפעל ולרצות לעבוד אותו, הם ציפו אותו מבחוץ. בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ מסביר שהם הוסיפו מתכות יקרות כדי לייפות את הפסל, אבל זה היה רק יופי חיצוני שכיסה על העץ הפשוט.
כדי שהציפוי הנוצץ הזה לא ייפול מהעץ, היו חייבים לחבר אותו בכוח. בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם מתאר איך היו תוקעים מסמרים בעזרת פטישים. הפטיש נקרא כאן מַקָּבוֹת, כי יש לו קצה אחד חד שנועד לנקוב ולעשות חורים. כל עבודת הפטישים והמסמרים הזו נועדה כדי שהפסל וְלוֹא יָפִיק, שזה אומר שהוא לא יזוז, יתפרק או ייפול. המסמרים שמרו ששכבת הכסף והזהב לא תתנתק מהעץ, ושהפסל כולו יישאר יציב במקום שלו ולא יתמוטט.