בזמנים של משבר לאומי ותמורות מדיניות, מתנפצות אשליות הכוח אל מול מציאות אכזרית ובלתי מתפשרת. נבואה זו משתמשת בדימוי מתכתי עוצמתי כדי להמחיש את יחסי הכוחות במזרח התיכון הקדום ואת חוסר התוחלת שבהתנגדות לאימפריה הבבלית.
המילה הֲיָרֹעַ משמעותה האם ישבור או ירוצץ [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הדימוי המרכזי מעמיד זה מול זה שני סוגי מתכות. מצד אחד ברזל רגיל, ומצד שני בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת. הפרשנים מסבירים כי ברזל המעורב בנחושת הוא סגסוגת חזקה וקשה במיוחד, הדומה לפלדה, שביכולתה לחתוך ולשבור ברזל רגיל [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יש המזהים את הברזל הצפוני עם אבן שואבת בעלת תכונה טבעית של נטייה לצפון וכוח משיכה ושליטה על ברזל רגיל [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאמירה מציגה את חוסר האונים של ממלכת יהודה אל מול בבל. יהודה סבורה כי כוחה הצבאי חזק כברזל, אך נבוכדנצר מלך בבל, המגיע מצפון לארץ ישראל, משול לברזל צפוני ונחושת ששום נשק לא יוכל לו [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת ומשלימה מרחיבה את התמונה המדינית ורואה בברזל הרגיל סמל לפרעה מלך מצרים. בני יהודה שמו את מבטחם במצרים שתבוא לעזרתם נגד הבבלים, אך הכתוב מבהיר כי כוחו של פרעה לא יוכל לשבור את עוצמתו של נבוכדנצר [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל]. עוצמה בבלית זו מורכבת לא רק מכוחה העצמי, אלא גם מהעמים העצומים והתקיפים המסייעים לה, הנמשלים לנחושת [מלבי"ם]. כתוצאה מחולשה זו של יהודה ומשענתה המצרית, חילה ואוצרותיה עתידים להילקח כשלל מלחמה ביד האויב, ולא כשוחד שימנע את החורבן [אברבנאל].
מנגד, קיימת זווית פרשנית הממקדת את הדימוי במאבק הפנימי שבין הנביא לעמו. בני ישראל, שמסרבים לשמוע לתוכחה, נמשלים לברזל. מולם ניצב ירמיהו, שה' הפך אותו ל"עמוד ברזל ולחומת נחושת". נבואתו של ירמיהו חזקה מעקשנותם של העם, והיא תתגשם במלואה כאשר נבוכדנצר אכן יבוא מצפון ויכה בהם כפי שניבא [רש"י].