ה' גוזר על העם עונש חמור ורב-שלבי, המפרט ארבעה גורמי חורבן שונים שיפעלו נגדם, החל מהמתתם ועד לביזוי גופותיהם. הפרשנים מסכימים כי המילה וּפָקַדְתִּי משמעותה לשון מינוי והטלת תפקיד, כלומר ה' ממנה עליהם את גורמי הענישה. המילה מִשְׁפָּחוֹת מופיעה כאן כביטוי מושאל ומטאפורי [רד"ק, מצודת ציון], והכוונה היא לארבעה סוגים שונים של פורענויות או קבוצות של משחיתים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר שהחרב ממונה להרוג את האנשים, מגיע שלב ביזוי המתים. המילה לִסְחֹב עניינה גרירה ומשיכה [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי דרכם של הכלבים היא לגרור את הנבלות ממקום למקום או להוציאן החוצה, לעיתים תוך כדי אכילתן [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
לבסוף, הפעולות לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית מחולקות בין העופות לבהמות. בעוד שעוף השמים ממונה לאכול את בשר הגוויות, בהמות הארץ אינן אוכלות בשר. לכן, תפקידן של הבהמות הוא להשחית ולבזות את הגופות על ידי רמיסתן ברגליהן [מצודת דוד, מלבי"ם].