קרה לכם פעם ששמעתם על כלל שקשור לעיר אחת בלבד, ואם עוברים לעיר אחרת הכלל הזה כבר לא עובד? נבואת החורבן העצובה מחלקת את העונש שעומד להגיע בדיוק בצורה כזו, ועושה הפרדה ברורה בין מקומות שונים ובין הורים לילדים.
כאשר הנביא מדבר על הַיִּלּוֹדִים, הוא מתכוון פשוט לבנים ולבנות הקטנים. וכאשר הוא מזכיר את הַמּוֹלִדִים, הכוונה היא לאבות שלהם. הנבואה קובעת היכן בדיוק יקרה העונש. כשהיא אומרת בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הכוונה היא לעיר אחת מסוימת בשם ענתות. כלומר, העונש של הילדים חל אך ורק על מי שנולד בתוך העיר ענתות עצמה. לעומת זאת, כשהנבואה אומרת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, היא מתכוונת לכל שאר המקומות. על האבות והאימהות חל העונש בכל מקום שבו הם נמצאים בארץ, ללא קשר לעיר מסוימת.
בזכות ההבדל המדויק הזה, קרה דבר חשוב. ילדים למשפחות מענתות שנולדו בערים אחרות, ניצלו מהעונש הקשה. וכך, הרבה מאוד שנים אחר כך, בתקופה של עזרא הסופר, יכלו הנכדים והנינים של אותם ילדים שניצלו לחזור מהגלות לארץ ישראל, כי המשפחה שלהם המשיכה להתקיים.