שמתם לב פעם לדרך המכבדת שבה אנחנו נפרדים מאנשים שהלכו לעולמם? אנחנו עורכים לוויה, בוכים, ומנחמים את המשפחה כדי להראות אהבה וכבוד. אבל הנביא ירמיהו מתאר תקופה כל כך קשה ועמוסה בצרות, שבה אפילו המנהגים הבסיסיים האלה ייפסקו. האסון שיתרחש יהיה כל כך רחב ויפגע בכולם, גְדֹלִים וּקְטַנִּים. בגלל הפגיעה הקשה, הניצולים יהיו כל כך מבולבלים ומוטרדים מהקשיים שלהם, עד שלא יישאר להם פנאי או כוח בלב כדי להתאבל. לכן, המתים לֹא יִקָּבֵרוּ, ואנשים לא יוכלו לעצור כדי להספיד אותם או לבכות עליהם.
באותם ימים, היו אנשים שנהגו להראות את הצער העמוק שלהם על ידי פעולות של כאב, למרות שזה אסור. למשל, אדם שהיה יִתְגֹּדַד, כלומר שורט את עצמו מרוב צער, או מי שהיה יִקָּרֵחַ, שזה אומר לתלוש שערות מהראש עד שנוצרת קרחת. הנביא מסביר שגם המנהגים האלה, שאנשי יהודה למדו מהעמים האחרים, ייעלמו לחלוטין. המסר המרכזי של הנבואה הוא שהמצב יהיה כל כך שבור ועמוס, עד שלא יישאר איש שיוכל להתאבל על המתים כפי שנהוג.