מתוך מצוקה אישית עמוקה, הנביא מבקש רְפָאֵנִי יְהֹוָה מהכאב החברתי שגורמים לו אויביו או מהמשא הכבד של נבואות הזעם. הכפילות בפסוק, וְאֵרָפֵא ולאחר מכן הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה, מדגישה שרק ה' מעניק ישועה ורפואה מוחלטות ונצחיות, בניגוד לטיפול אנושי שהוא זמני וכרוך בצער. בקשתו משלבת את רפואת הנפש מן החטא עם רפואת הגוף, וכן הצלה מהייסורים הפיזיים ומעול הגלות. בסיום הוא מצהיר כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה, שכן הוא מתפאר אך ורק בה' כמושיעו הבלעדי, ואף מקבל את ייסוריו באהבה מתוך הבנה שהם ניתנים ברחמים כדי לנקותו מעוונותיו.
ירמיהו, פרק י״ז, פסוק י״ד
רְפָאֵ֤נִי יְהֹוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.