ירמיהו, פרק י״ז, פסוק ט׳

מידת הביטחון האמיתית בה' נסתרת מן העין ותלויה בכוונתו הפנימית של האדם, שכן הַלֵּב האנושי הוא עָקֹב מִכֹּל שאר איברי הגוף, כלומר מעוקם, מלא מרמה ומוקף ביצרים המאפשרים לאדם להסוות את כוונותיו במעשים חיצוניים. יתרה מכך, הלב וְאָנֻשׁ, נגוע בחולי של דאגות ומחשבות רעות, ונתון לתנודות מתמידות של הטבע האנושי. תעתועים אלו גורמים לאדם לטעות ולחשוב מִי יֵדָעֶנּוּ, מתוך הנחה שאיש אינו מסוגל לחשוף את מצפוניו, ואף הוא עצמו אינו תמיד מכיר את מניעיו האמיתיים. אולם, למרות חוסר היכולת האנושית לעמוד על טיבו האמיתי של הזולת, ה' חוקר את הלבבות ויודע לאשורן את כל תעלומות הנפש.