ירמיהו, פרק ל׳, פסוק י״ג

מצב העם והארץ בעקבות החורבן מומשל לחולה אנוש שאיש אינו מקווה להחלמתו. המצב כה נואש עד שאֵין־דָּן דִּינֵךְ, כלומר אין רופא שמוכן לאבחן את המכה ולגזור את הדין לטובה, שכן הכול התייאשו מהתקווה לישועה. משום כך אין מי שיעניק טיפול לְמָזוֹר, בין אם על ידי הנחת תחבושת, הוצאת מוגלה או פיזור סממני רפואה. הרעיון נכפל במילים נרדפות כדי להדגיש כי רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. במציאות מרה זו לא נותרו עבורך תרופות המביאות תועלת, ואף לא ריפוי פנימי המחזיר לגוף את חיוניותו בדומה לתעלת מים.