ירמיהו, פרק ל״א, פסוק ז׳

עם קבלת הבשורה הראשונה על קיבוץ הגלויות נשמעת קריאה לשיר על הטוב שעתיד לבוא, רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה. העם נדרש להשמיע קול רם, וְצַהֲלוּ, ולהכריז על כך בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם – בין אם בהכרזה ממקומות גבוהים כדי שתישמע למרחוק, בפרסום גלוי לעיני כל העולם, או כביטוי לשינוי מעמדם מאומה שפלה לעם העומד בראש האומות. בתגובה לכך עליהם להפיץ את הבשורה ולהודות: הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת־עַמְּךָ, תוך תפילה שהישועה המובטחת תתממש בפועל. בקשה זו מתמקדת באֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, אלו הצדיקים שאינם מסתפקים בשמחה על עצם החירות מהשעבוד, אלא מבקשים גאולה רוחנית שלמה וחזרת השכינה.