ירמיהו, פרק ל״א, פסוק י׳

הבשורה על גאולתו העתידית של עם ישראל מופנית לאומות העולם, כדי להדגיש את שליטתו המוחלטת של ה' במהלך ההיסטוריה. על הגויים להאזין היטב, שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם, ולהפיץ אל מדינות הים והאיים הרחוקים, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, כי אותו האל שפיזר והגלה את העם, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל, הוא גם זה שייאסוף אותם חזרה, יְקַבְּצֶנּוּ. פנייה פומבית זו נועדה להוכיח לאומות שהגלות נעשתה אך ורק ברצון ה' ולא בעוצמתן, וההוכחה לכך תהיה כאשר הוא יפדה את ישראל מידן בעל כורחן. לאחר הקיבוץ מן הגלויות ה' ימשיך להגן על העם, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ, כשם שרועה שומר בקפידה על הצאן שלו.