חזון הנביא מציג תמונה עתידית של שינוי היסטורי ורוחני עמוק, בו החלוקה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה מתבטלת. במרכז התיאור עומדת קריאה פומבית המהדהדת מהר אפרים, אזור שהיה מנותק מירושלים במשך שנים רבות, וקוראת לעם לשוב ולהתאחד סביב עבודת ה' בציון.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נֹצְרִים מתארת שומרים או צופים. אלו הם אנשים הניצבים בראשי מגדלים ומקומות גבוהים כדי להשקיף למרחוק ולהכריז הודעות, או כדי להגן על העיר והשדות מפני נזק [רש"י, מצודת ציון]. תפקיד זה מבטא דרגת שמירה קפדנית וגבוהה יותר מזו של שומר רגיל [מלבי"ם באור המילות].
על בסיס פירוש זה, הכתוב מציג מהפך היסטורי: בעבר הוצבו שומרים בהר אפרים דווקא כדי למנוע מישראל לעלות לירושלים. אולם לעתיד לבוא, אותם משגיחי שדות הם אלו שיקראו ליושבי הכפרים לעלות לציון יחד עם פירותיהם החדשים, כדי לחגוג ולהודות לה' על רוב הטובה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. קריאה זו מסמלת את בוא הגאולה, חזרת השכינה למקומה, ושמירת הבטחת ה' לשמחה ולישועה פומבית [מצודת דוד, צאינה וראינה].
גישה נוספת, הנשענת על תרגום יונתן, מפרשת את המילה נֹצְרִים מלשון שמירת התורה, בדומה לביטוי "נוצר חסד". לפי הבנה זו, הקריאה מופנית אל הצדיקים ששמרו את התורה מימי קדם, והם אלו שיוזמנו לקום ולעלות בעת הגאולה [רש"י, רד"ק].
מנגד, מוצגת עמדה חולקת לחלוטין הרואה בפסוק תיאור של חורבן ולא של גאולה. לפי גישה זו, אין מדובר בצופים או בשומרי שדות, שכן הפסוק אינו עוסק בהקשרים של מלחמה המצריכים צופים, ואין הוכחה שצופים נקראים כך. תחת זאת, המילה נֹצְרִים מתייחסת לאומת הרומאים (בני אדום), והיא נגזרת מלשון מצור והרס (כמו "עיר נצורה"), או משום שעתידים לקרוא לעצמם בשם זה. לפי פירוש זה, הפסוק מתאר את חורבן בית שני, כאשר הרומאים יתאספו בהר אפרים ויאמרו בזדון "קומו ונעלה ציון" מתוך כוונה לכבוש את ירושלים ולהילחם באלוהי ישראל [אברבנאל].