לאחר רצף ארוך של נבואות זעם וחורבן, חווה ירמיהו נבואת נחמה יוצאת דופן המשנה את מצבו הפיזי והנפשי. דברי הנביא מבטאים את ההקלה העצומה ואת המעבר מחרדה לשלווה בעקבות הבשורות הטובות על העתיד.
המילים עַל זֹאת מתייחסות לבשורת הנחמה שזה עתה קיבל. הפרשנים מסבירים כי בניגוד לחזיונותיו הקשים והרגילים של ירמיהו, שהיו מלווים בחרדה ובתרדמה של פורענות, נבואה זו הביאה עמה התעוררות ושמחה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן שבו חווה הנביא את ההתגלות, עולה הבדל בין המפרשים. גישה אחת גורסת כי הנבואה הגיעה אליו בחלום, כדרך רוב הנביאים. מתוך התעוררות השמחה על החיזיון הטוב, הוא הקיץ משנתו. לפי פירוש זה, המילה וָאֶרְאֶה משמעותה "וכבר ראיתי", כלומר, ההתעוררות באה בעקבות מה שכבר חווה בשנתו [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים כי מרוב צערו על הפורענויות, ירמיהו לא היה מסוגל עד כה להתנבא בהקיץ אלא רק בחלומות מבהילים שמנעו ממנו מנוחה. אולם, טיבה החיובי של נבואה זו רומם אותו למדרגה גבוהה יותר של נבואה בהקיץ, ולכן הוא אומר הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה – זכיתי לראות את החיזיון בעודי ער [מלבי"ם].
הביטוי וּשְׁנָתִי עָרְבָה מתפרש בפי הכל כשינה נעימה, מתוקה וטובה. עבור מי ששנתו נטרדה תמיד מסיוטי החורבן, הידיעה על ימי הנחמה העתידיים אפשרה לו סוף סוף להירדם בשלווה, ומנוחתו לא נגזלה ממנו עוד [רד"ק, מלבי"ם].