הקשר העתידי בין ה' לעם ישראל יישא אופי שונה לחלוטין מהברית ההיסטורית שנכרתה בעת יציאת מצרים, ברית שהתאפיינה בדינמיקה חד-צדדית ובסופו של דבר הופרה על ידי העם.
הביטוי בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם ממחיש את יציאת מצרים כפעולה של אחיזה ותפיסה [מצודת ציון], וכן כהקמה של העם מנפילתו [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית צורת המילה הֶחֱזִיקִי היא פועל בצורת מקור [רד"ק]. הפרשנים מסבירים כי תיאור זה מצביע על פעולה כפויה מצדו של ה'. באותה עת העם עדיין לא היה מוכן וראוי מבחינה רוחנית, וה' נאלץ לאחוז בידם בחוזקה ולהוציאם ממצרים טרם זמנם, כדי למנוע את קלקולם המוחלט [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בשל חוסר בשלותם הרוחנית, העם הוא זה שביטל את הברית המותנית והפר אותה, כפי שמודגש במילים אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי [מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם].
ביחס לסיום הפסוק, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, קיימות מספר גישות פרשניות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בָּעַלְתִּי נגזרת מלשון אדנות ובעלות. לפי כיוון אחד בגישה זו, הכוונה היא שלמרות שהעם הפר את הברית, ה' נותר נאמן לה, המשיך לשמש כאדון עליהם והושיע אותם מאויביהם [מצודת דוד, רד"ק]. כיוון אחר מדגיש את אופי השליטה: ה' נהג בהם כאדון ומשל בהם בעל כורחם, כהמשך ישיר לאותה ברית כפויה מתחילת דרכם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מוצגת עמדה פרשנית שונה לחלוטין ולפיה המילה מבטאת דווקא ריחוק וגנאי. מאחר שהפועל מופיע בסמיכות לאות בי"ת, משמעותו זהה למילה "בחלתי", כלומר ה' קץ בעם ומאס בהם בעקבות הפרת הברית [אביו של הרד"ק].