הנבואה משרטטת תמונה של שיבה לחיים בטוחים ושלווים, שבהם עובדי האדמה ורועי הצאן מתקיימים בהרמוניה ובביטחון. הפרשנים נחלקו בשאלה למה מתייחסת המילה בָּהּ. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לארץ יהודה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר האות בי"ת משמשת גם עבור המילים וְכׇל־עָרָיו, כלומר הישיבה תהיה גם בכל ערי יהודה [רד"ק]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הכוונה היא לירושלים, שהוזכרה בפסוק הקודם כ"נווה צדק" [מצודת דוד]. בראייה רוחנית יותר, הישיבה בָּהּ מתפרשת כהבטחה לכך שהערים והאנשים כולם יהיו מלאים בצדק [מלבי"ם].
הפסוק מפרט את סוגי התושבים שיחיו בארץ: אִכָּרִים, שהם עובדי האדמה העוסקים בחרישה, והרועים. לגבי המילים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר (כאשר הפועל וְנָסְעוּ מנוסח בזמן עבר [מלבי"ם]), מוסבר כי האות בי"ת במילה בַּעֵדֶר משמעותה "עם", כלומר הרועים יסעו עם עדריהם [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו תיאור של ביטחון ושלווה כבימי קדם; הרועים יוכלו לנדוד ממקום למקום עם הצאן בחיפוש אחר מרעה, מבלי לפחד מן האויב. מנגד, מוצגת גישה שונה ולפיה מדובר בתיקון מוסרי. לפי פירוש זה, הרועים הנודדים, שעל פי רוב נחשבו לגזלנים הרועים בשדות של אחרים, יפסיקו לנדוד ממקום למקום אלא ישבו בקביעות ובצדק [מלבי"ם].