השיבה לארץ ישראל מתוארת כתהליך של התקבצות המונית המשלבת התעלות רוחנית ושפע גשמי. הגולים הנקבצים מכל הארצות וּבָאוּ אל הר ציון, ולפי תרגום יונתן הכוונה היא ספציפית אל הר הבית שייבנה שם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים שני כיוונים להבנת המילה וְנָהֲרוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשבים ייאספו ויימשכו יחד כזרם של נהר, מתוך מרוצה ותשוקה להגיע אל החפץ והטובה המרובה שמציע ה' [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. פירוש נוסף מציע כי משמעות המילה היא מלשון נהרה, כלומר שהם יאירו ויזרחו [ביאור שטיינזלץ].
הטובה שאליה הם נוהרים נחלקת לשני מישורים, רוחני וגשמי [מלבי"ם]. במישור הגשמי, הם יזכו להצלחה כלכלית ולשפע של תִּירֹשׁ, שהוא יין או ענבי יין, ויִצְהָר, שהוא שמן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות נהירה זו, וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה. זהו דימוי לחיים מלאים וטובים [ביאור שטיינזלץ]; כשם שגן ירק המושקה באופן קבוע רווי ושבע במים בכל עת, כך תהיה נפשם הרוחנית שבעה לחלוטין מהטובה האלוהית [מצודת דוד, מלבי"ם].
כתוצאה משלמות זו, וְלֹא־יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. המילה לְדַאֲבָה מבטאת עצבון, דאגה וצער [רד"ק, מצודת ציון]. בזכות השפע וההצלחה שיוענקו להם, הם לא יחוו עוד את העצב והמחסור שאפיינו את העבר [מצודת דוד, מלבי"ם], והיגון שחוו יתהפך לשמחה, לנחמה ולעליצות שלמה [צאינה וראינה].