הבשורה על גאולתו העתידית של עם ישראל אינה מיועדת רק לאוזניים פנימיות, אלא מהווה הצהרה המופנית לאומות העולם ומדגישה את שליטתו המוחלטת של ה' במהלך ההיסטוריה.
האומות מצוות להאזין היטב, שמעו דבר ה' גוים, ולהפיץ את מה ששמעו הלאה, והגידו באיים ממרחק, כלומר אל מדינות הים והאיים הרחוקים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. התוכן שעליהן להכריז נוגע למזרה ישראל. משמעות המילה מזרה היא פיזור והפצה [רש"י, מצודת ציון]. ההכרזה מבהירה כי אותו האל שפיזר והגלה את ישראל בין האומות, הוא זה שגם יקבצנו ויאסוף אותם חזרה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לפניה פומבית זו אל הגויים יש מטרה היסטורית ותיאולוגית: לגרום לאומות להכיר בכך שלא בכוחם ובעוצמתם הם הגלו את ישראל, אלא הדבר נעשה אך ורק ברצון ה'. ההוכחה הניצחת לכך תהיה כאשר ה' יפדה את ישראל מידן של אומות חזקות, ויוציא את העם מרשותן בעל כורחן כדי להשיבם לארצם [רד"ק, צאינה וראינה]. לאחר הקיבוץ מן הגלויות, ה' ימשיך להגן על העם, ושמרו כרועה עדרו, כשם שרועה שומר בקפידה על הצאן שלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].