האומה היוצאת לגלות מצטווה לסמן את מסלולה כדי שתוכל לשוב בו בקלות, כהבטחה לכך שעזיבתה זמנית בלבד. לשם כך נאמר לה הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, כלומר הקימי גלי אבנים בולטים, וכן שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, כלומר נטעי עצי תמר קטנים בצידי הדרך או התפללי במרירות נפש, עד שהמסלול יהפוך לַמְסִלָּה סלולה ומוכנה. לצד הסימונים הפיזיים, הציווי שִׁתִי לִבֵּךְ לאותה דֶּרֶךְ דורש לזכור את המסלול בתודעה ולדבוק בדרכי האבות, בעוד שהכתיב הלכתי בגוף ראשון מלמד כי ה' משתתף בצער האומה והולך עמה בגלות. הקריאה נחתמת בפנייה המבטאת את חיבת ה' אל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, המזמינה אותה לחזור ולקיים את שׁוּבִי אֶל־עָרַיִךְ אֵלֶּה אשר עומדות וממתינות לשובך.
ירמיהו, פרק ל״א, פסוק כ״א
הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ (הלכתי) [הָלָ֑כְתְּ] שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.