ירמיהו, פרק ל״א, פסוק ל׳

לעתיד לבוא יחול שינוי מהותי בתפיסת הגמול והאחריות האישית, כאשר הבנים יתעוררו וישנו את המחשבה הנוכחית שלפיה הגלות נמשכת בגלל חטאי הדורות הקודמים. המציאות תשתנה כך שכִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת, וכל אדם ייענש אך ורק על חטאיו שלו ולא על מעשי אבותיו. העיקרון מומחש בדימוי לפיו כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו, שכן כשם שמי שאוכל ענבים שאינם בשלים רק שיניו שלו קהות ונפגעות ולא שיני בניו, כך תהיה גם דרך הענישה. הסיבה המעשית לכך היא שיצר הרע לא יתגבר עוד על בני האדם לדחוף אותם לעבירות חמורות, ולכן הבנים לא ימשיכו לאחוז בדרכי אבותיהם הרעות וממילא לא ייענשו על עוונם.