הבטחת הגאולה של ה' מופנית אל עם ישראל, תוך קשירת ההשגחה שליוותה אותו בעבר לישועה העתידית. בימי יציאת מצרים, העם היה בבחינת עם שרידי חרב, שארית ופליטה שניצלה מחרב המצרים, אשר מצא חן במדבר כאשר הלך באמון אחרי בוראו. ה' כלכל אותם והלך לפניהם הלוך להרגיעו כדי להעניק להם מנוחה בארץ. חסד קדום זה הוא הבסיס לגאולה מן הגלות העכשווית, המדומה גם היא למדבר; למרות שהעם השורד את חרב הגלויות חש כעת עזוב, ה' מבטיח שאהבתו נצחית וכשם שהעניק להם שקט ושלווה בעבר, כך ילך עמהם שוב כדי להושיבם לבטח בארצם.
ירמיהו, פרק ל״א, פסוק ב׳
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.