ירמיהו, פרק ל״א, פסוק ט״ז

ה' מנחם את רחל על בניה הגולים ומבקש ממנה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, בקשה כפולה המכוונת לבני בנימין ולבני יוסף שעתידים לחזור למולדתם. נחמה זו נשענת על ההבטחה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, שכר עתידי רחב הניתן בזכות מסירותה של רחל שוויתרה על סימני הנישואין לאחותה, או בזכות נאמנותם של הבנים ששמרו על ברית ה' למרות קשיי הגלות. כתוצאה ממעשים אלו מובטח כי הבנים וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, כאשר בני בנימין יחזרו מגלות בבל שהייתה ארץ אויב ממש, ואילו עשרת השבטים ישובו לגבולם באחרית הימים.