קרה לכם פעם שהבטחתם למישהו שתעשו כל מה שהוא יבקש, עוד לפני שבכלל ידעתם מה תהיה הבקשה? כדי לעשות דבר כזה, צריך לסמוך עליו באמת. האנשים כאן מביעים מחויבות מוחלטת ומבטיחים לעשות כל מה ש-ה' יצווה עליהם. הם מכריזים שיקבלו את ההנחיה שלו אִם־טוֹב וְאִם־רָע, כלומר בין אם התשובה תמצא חן בעיניהם ובין אם היא תיראה להם כמו דבר רע. למשל, גם אם ה' יגיד להם להישאר בארץ ישראל, למרות שבאותו רגע זה נראה להם כמו החלטה רעה, הם מתחייבים לשמוע בקולו.
בתוך הדברים שלהם, כשהם אומרים אֲשֶׁר אנו שֹׁלְחִים, מסתתרת מילה מיוחדת. המילה אנו כתובה כך, אבל קוראים אותה כאילו כתוב "אנחנו", והמשמעות של שתיהן זהה לחלוטין. זה המקום היחיד בכל התנ"ך שבו המילה הזו מופיעה.
בסוף דבריהם הם מסבירים למה הם סומכים על ה' כל כך, ואומרים לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע. הם יודעים שברגע שהם יצייתו ל-ה' ויקשיבו לו, הוא ישגיח עליהם וידאג שיהיה להם טוב.