ירמיהו, פרק ו׳, פסוק כ״ט

קרה לכם פעם שהשקעתם המון מאמץ כדי לנקות או לתקן משהו, עבדתם שעות עד שכבר לא היה לכם כוח, ובסוף שום דבר לא השתנה? הנביא משתמש בדוגמה של צורף, אדם שמנקה ומכין כסף, כדי להסביר מצב כזה בדיוק. כשהצורף רוצה לנקות את הכסף מלכלוך, הוא שם אותו באש חזקה, מוסיף חומר שנקרא עופרת כדי לעזור בניקוי, ונושף אוויר בעזרת כלי מיוחד כדי להגדיל את הלהבות. אבל בסיפור שלנו התהליך נכשל. האש הייתה כל כך חזקה עד שנָחַר מַפֻּחַ, הכלי שנושף את האוויר התייבש ונשרף. גם העופרת שהייתה אמורה לעזור נשרפה ונעלמה לגמרי, כמו שכתוב מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת. בגלל שזה קרה, לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף, כל העבודה הקשה של הצורף הייתה לחינם וללא תועלת. ולמה? כי וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ, הלכלוך והחלקים הרעים פשוט לא נפרדו מהכסף. הנביא מספר את זה כדי להסביר את מה שקורה לו ולעם ישראל. הכלי שנושף אוויר מסמל את הנביא עצמו, שמדבר ומדבר בשם ה' כדי לשכנע את העם לחזור למוטב, עד שהגרון שלו כבר יבש ועייף מרוב מאמץ. העופרת שנגמרה מסמלת את כל ההסברים והמשלים שהנביא ניסה להשתמש בהם כדי לעזור להם. אבל למרות כל ההשקעה העצומה של ה' ושל הנביאים, העם המשיך בהתנהגות הלא טובה שלו, ממש כמו הלכלוך העקשן שסירב להיפרד מהכסף.