תארו לעצמכם שאתם עומדים על חומות ירושלים ומסתכלים הרחק אל האופק. הנביא מזהיר את העם מפני צבא ענק שמתקרב לעיר. הוא מספר על כוח שמגיע מֵאֶרֶץ צָפוֹן, כלומר מהממלכה הבבלית החזקה.
אבל הצבא הזה לא החליט פתאום לקום ולתקוף מעצמו. המילה יֵעוֹר מלמדת אותנו שמישהו "העיר" אותם. ה׳ הוא זה שמניע את הצבא לעזוב את ארצו הרחוקה ולעלות לכיוון ירושלים. התוקפים מגיעים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ, שזה אומר ממש מסוף העולם ומקצות הארץ, ממרחק רב מאוד.
כדי לתאר את הכוח העצום הזה, הנביא קורא להם בשני שמות שונים. הוא משתמש במילה עַם כדי לתאר את הצבא המרכזי והחשוב ביותר שמגיע מהצפון, ומשתמש במילים גּוֹי גָּדוֹל כדי לתאר את כל שאר העמים והצבאות שהצבא המרכזי אסף מכל קצוות העולם, כדי שיצטרפו אליו יחד למסע הארוך.