תארו לעצמכם שילד מתנהג ממש לא יפה, ואז מנסה להביא לכולם את הממתק הכי יקר ונדיר שיש כדי להראות שהוא בסדר. האם זה באמת יעזור? כנראה שלא, כי מה שחשוב באמת זו ההתנהגות שלנו. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הם לא התנהגו כמו שצריך ולא קיימו את התורה, אבל חשבו שאם הם ישקיעו המון ויביאו לה' מתנות יקרות, הכול יסתדר.
העם טרח והביא מארצות רחוקות מאוד חומרים מיוחדים ויקרים שלא היו בארץ ישראל. הם הביאו לבונה, שזה סוג של בושם מיוחד, ממדינה רחוקה שנקראת שבא, ולכן כתוב משבא. הם הביאו גם וקנה, שזה בעצם קינמון שהשתמשו בו כדי להכין קטורת עם ריח טוב.
אבל ה' מסביר להם שהמאמץ העצום הזה פשוט מיותר. אי אפשר להביא קורבנות וקטורת כשהמעשים עצמם אינם טובים. ה' דוחה את שני סוגי הקורבנות שהם מביאים. על קורבנות העולה הוא אומר עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן, כי הקורבנות האלה היו אמורים לרצות את ה' ולכפר על מעשים רעים, אבל עכשיו הם לא מצליחים לעשות זאת. על שאר הקורבנות הוא אומר וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי. המילה עָרְבוּ פירושה משהו נעים ומתוק. ה' בעצם אומר לעם שהקורבנות שלהם פשוט לא נעימים לו, כי הדבר שהכי חשוב לו הוא קודם כל להיות אנשים טובים שמקיימים את המצוות באמת.