איוב, פרק י״ט, פסוק כ״ח

איוב מוכיח את רעיו על התקפותיהם ומביע תקווה שמא מתוך חמלה יחשבו כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ, כלומר מדוע אנו רודפים אותו על לא עוול בכפו, והאם באמת וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר, עיקר של חטא, נִמְצָא בִי. לחלופין, הוא מצהיר כי לבסוף הם ייאלצו להודות בצדקתו ולהבין שאין טעם לרדוף אותו, שכן יש בסיס מוצק לטענותיו. מנגד, ייתכן שאיוב מצטט כאן את זלזול חבריו, הטוענים שאין טעם להתווכח עמו או לרדוף אותו משום שאין כל שורש וטעם לדבריו. על לעג זה הוא מזהיר אותם כי רוח של נבואה שוכנת בו, ומי שמבזה אותו פוגע למעשה בכבודו של ה' הדובר מתוכו.