איוב, פרק י״ט, פסוק ג׳

כאבו של איוב מגיע לנקודת שבירה לנוכח יחסם של רעיו, אשר במקום לנחמו מטיחים בו תוכחות ועלבונות, ועל כך הוא קובע כי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי. ציון מספר זה מתייחס לעשרת סבבי הנאומים שהתקיימו עד כה שבהם סירבו הרעים לקבל את טענותיו, או שזהו ביטוי רחב הממחיש כי פגעו בו פעמים רבות. איוב מאשים אותם כי הם לֹא תֵבֹשׁוּ להעז פנים נגדו, וטוען תַּהְכְּרוּ לִי, כלומר מתנהגים כלפיו בהתנכרות ולועגים לו כאילו היה אדם זר. לחלופין, ייתכן שהמילה נגזרת מלשון הכרה, שכן הרעים מדברים בעקיפין על עונשם של רשעים, אך ניכר בבירור שהם מכוונים את דבריהם לאיוב עצמו. העמדת פנים מתוחכמת זו, שבה הם פוגעים בו מבלי להודות בכך ישירות, רק מעצימה את השבר שהוא חש.