איוב פונה אל חבריו בזעקה נואשת ומרגשת, ומבקש מהם לחדול ממתקפותיהם המילוליות ולהכיר בעוצמת הסבל האלוהי שהונחת עליו. פנייה זו של איוב נועדה לפייס את חבריו, שכן אף אם הטיח בהם דברים קשים קודם לכן, אין אדם נתפס על צערו, וראוי שעיניהם יראו את תוקף ייסוריו ויגלו כלפיו הבנה [חומת אנך].
הקריאה חָנֻּנִי מבטאת בקשה לחמלה, רחמים וחנינה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. החזרה הכפולה על המילים חָנֻּנִי חָנֻּנִי מוסברת כבקשה כפולה המופנית להגנה על הגוף ועל הנפש כאחד: איוב מבקש שגופו לא יקרוס וימס מתשובותיהם הקשות של חבריו, ושנפשו לא תגיע לידי כעס והטחת דברים כלפי מעלה בעקבות דבריהם [אלשיך].
בפנייתו אַתֶּם רֵעָי, איוב מדגיש כי לאחר שכל שאר האנשים הפנו לו עורף, הוא מצפה דווקא מהם – שהיו חבריו לחכמה ולדעת – לחמול עליו [רמב"ן]. הוא מבהיר כי לא עשה רעה שמצדיקה יחס כזה, אלא רק יַד־אֱלוֹהַּ, כלומר מכת ה' [רלב"ג], היא שפגעה בו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מצביעים על תחושת הנרדפות של איוב, החש כי ה' וחבריו פועלים בהסכמה אחת כדי לרדוף אותו. החברים רואים את נגעיו, אך אינם מוצאים זכות בטענותיו ואינם שבעים מרדיפתם אותו [תקות אנוש]. איוב מתחנן שיפסיקו לחרף אותו, שכן די לו בצער העמוק ובמכה שקיבל מה' [מצודת דוד]. יתרה מכך, הוא תוהה מדוע הם ממשיכים לרדוף אותו כשם שה' רודף אותו, ללא כל הנאה או תועלת מצידם, שהרי בשרו כבר מלא בנגעים [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי איוב מבקש מחבריו ללמוד מדרכיו של ה' עצמו: ה' אינו מתנהג כאויב המבקש להמיתו לחלוטין, אלא רק נגע בגופו והותיר את נפשו בחיים, ולכן על החברים ללמוד מכך ולנהוג בו אף הם באיפוק וברחמים [אלשיך].