איוב מתאר את השלב שלאחר לכידתו ברשת הייסורים, שבו הוא מאבד לחלוטין את כל מעמדו וזכויותיו [מלבי"ם]. תיאור זה של שבר מוחלט נתפס על ידי המפרשים בשני רבדים עיקריים: הרובד הגשמי-חברתי והרובד הרוחני.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת באובדן המעמד החומרי והציבורי. המילה כְּבוֹדִי מתפרשת כהונו ועושרו של איוב [רלב"ג, מלבי"ם], וכן כמעמדו המכובד מן העבר [ביאור שטיינזלץ]. פעולת ההפשטה מתוארת כהסרת הכבוד באופן שהותיר את איוב בזוי ושפל בעיני הכל [מצודת דוד]. בהתאמה, הביטוי עֲטֶרֶת רֹאשִׁי מסמל את אובדן גדולתו [מלבי"ם] ואת סילוק ממשלתו ושלטונו [מצודת דוד].
לעומת הפירוש החומרי והחברתי, מציג [אלשיך] רובד רוחני ועמוק. לשיטתו, כְּבוֹדִי אינו מתייחס לרכוש או למעמד, אלא ל"לבוש הנפש" – מעטפת רוחנית טהורה שנוצרת מזכויותיו וממעשיו הטובים של הצדיק. מכיוון שאיוב הטיח דברים כלפי מעלה עקב כובד ייסורי חוליו, הופשטו ממנו אותם בגדי זכויות קדושים. על פי קו מחשבה זה, עֲטֶרֶת רֹאשִׁי שהוסרה ממנו אינה כתר שלטון גשמי, אלא השכינה עצמה, אשר נוהגת לשרות על ראשיהם של הצדיקים ועתה סרה מעליו.