שקיעתו של איוב לשפל המדרגה מתבטאת באובדן מוחלט של מעמדו, אפילו בתוך ביתו פנימה. לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה, סמכותו של איוב פסקה לחלוטין, והעבד פשוט מתעלם מפנייתו ומסרב לציית לו [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי גם כאשר איוב משנה את יחסו, מוותר על גינוני האדנות ופונה לעבדו ברכות, בְּמוֹ־פִי אֶתְחַנֶּן־לוֹ, העבד עדיין אוטם את אוזניו ואינו משיב לתחנוניו.
עם זאת, קיימת זווית ראייה מעניינת המצביעה על קשר ישיר של סיבה ותוצאה בין שני חלקי הפסוק. לפי גישה זו, חוסר המענה של העבד אינו מפתיע כלל, שכן הוא נובע מעצם התחנונים. מטבע הדברים, עבד נכנע ומציית רק כאשר פונים אליו בתקיפות ובאדנות המטילה עליו אימה. ברגע שהעבד רואה שאיוב חסר אונים ונאלץ להתחנן אליו, הוא מתחיל לבוז לו ולזלזל בו, וזוהי למעשה הסיבה הישירה לכך שהוא מתעלם מן הקריאה [אלשיך].